לאכול, לשתות, לעמוד - מדריד

במשך שנים לא יצאתי מישראל בין נובמבר לאפריל. המחשבה על הקור השורר בכל מקום, בזמן שעם הקור התל אביבי אני בקושי מצליחה להסתדר, לא נעימה לי. אומנם בתאילנד בתקופה זאת חמים ונעים, ואכן המחשבה על חופים לבנים מחממת אותי מבפנים, אבל חופש מסוג זה מצריך יותר מסופ"ש קצר וימי חופשה מועטים, ועל כן נשאר בגדר דמיון ותו לא. כיוון שאני ילידת חורף, שנאתי הגדולה לקור, משאירה אותי כמעט תמיד במחוזותינו לחגיגות. השנה, החלטתי לאזור אומץ ולצאת לחופש בינואר. שנים רציתי לבקר במדריד, וכיוון שאקלימה מספק חורף נסבל יותר משאר בירות אירופה, היא היתה היעד הנבחר.

אחרי שני ביקורים בברצלונה, שהיו חביבים, אך לא גרמו לרגשות דומים לאלו העולים שאני חושבת על פריז או לונדון, קיוויתי כי מדריד שונה (זה גם מה ששמעתי מכל חברי שכבר ביקרו בבירה הספרדית). התחלתי במחקר הקולינרי, שהוא אחד הדברים המהנים לפני כל חופשה במקום חדש. לקחתי המלצות מחברים, השוויתי לביקורות ובלוגרים מקומיים, והרשימה היתה מוכנה (וארוכה). ואכן במדריד התאהבתי מהביס הראשון (למען האמת, זה קרה כבר בשלב המחקר). ללא ספק מלאת אופי ואותנטיות, שאני לא מצאתי בברצלונה המתויירת. אין סוף טאפאס ברים ומסעדות, אנשים נחמדים ועוד יתרון משמעותי הינו העלות הזולה.

החמון חימם אותי - התאהבתי במדריד כבר מהביס הראשון

הגענו למלון הבוטיק הממוקם במרכז העיר (שתי דקות ממקדש פריימארק המתנשא לגובה חמש קומות), וכמה שהחדר היה מהמם, התארגנו בזריזות ויצאנו לטעימה ראשונה. היינו בדרכנו ל Mercado San Miguel – כשנתקלנו בתור ארוך שהשתרע מבר טאפאס צדדי ,Casa Labra, שנראה כמקום מושלם להתחיל בו את הסופ"ש. אחרי שעמדנו בתור כמה דקות, ראינו מה כל הספרדים מזמינים ועשינו כמוהם: דג קוד בטמפורה (התברר כמושלם לביס הראשון במדריד), שני קורקטים של גבינה (שהיו חביבים), ובבר הזמנו שתי כוסות יין לבן, והיינו בהלם שאלו עלו יורו לכוס (הלם שיחזור עוד כמה פעמים במהלך ביקורנו).

Casa Labra - ביס ראשון נפלא במדריד

מתמחים כאן בדג קוד - לצד כוס יין ביורו

המשכנו בדרכנו לשוק סאן מיגל, ונתקלנו בחלון הראווה של Museo del Jamon. אני התחלתי לרייר על חלון הראווה, ובעוד שהמקום היה נראה תיירותי מבחוץ, הייתי חייבת להציץ בפנים (ככה גם הרגשתי שכיסית את הצורך לבקר במוזיאון במהלך הביקור). בצד ימין של המקום מעדנייה ענקית לכל סוגי החמון באשר הם, וגם לא מעט אופציות לגבינות שמנות. ומצד שמאל בר גדול ממדים, מלא כמעט עד אפס מקום בספרדים רועשים, העומדים סביבו, שותים ואוכלים. מיד הצטרפנו לחגיגה, הזמנו שתי בירות (90 סנט לאחת) שעם כל בירה מגיעה מנת טאפאס אחרת. הפעם קיבלנו צלחת נקניקים והזמנו לנו עוד סנוויץ' חמון. זה הפך למקום האהוב עלינו במהלך הטיול, ובמהלך 4 ימים הגענו לכאן 3 פעמים (בהמשך התברר כי קיימים שישה סניפים למקום, וכמעט ניסינו אחד אחר, אבל בכניסתנו לשם לא הרגשנו את אותו קסם כמו של הסניף ב- Calle Mayor ועל כן מיהרנו לסניף המועדף עלינו).

Museo del Jamon - לפחות יצא לנו לבקר במוזיאון

נראה תיירותי - אבל התברר כמוסד מדרידאי בו ביקרנו 3 פעמים

זכרו שעם כל כוס שתיה תקבלו משנו לנשנש - מביקורנו השני ב"מוזיאון"

אחרי שתי העצירות הלא מתוכננות (שאין מה לעשות, תמיד אלו שלא תכננת הכי טעימות ומהנות), הגענו סוף סוף לשוק סאן מיגל. שוק מקורה, מוקף קירות זכוכית. בפנים לא מעט דוכני מזון, יין, עם לא מעט מבקרים. אומנם מדובר בשוק תיירותי, אך עדיין מדובר בנקודת עצירה חובה עבור כל זלזלן מצוי. ביקרנו כאן פעמיים במהלך הביקור ואכלנו לא מעט (יותר נכון אני אכלתי לא מעט - נראה שבשלב מסוים חברתי לא האמינה כמה אוכל ואלכוהול אני יכולה לעכל). אבל כל האושר הזה מהפנט אותי. היה לנו שם סרטן נא, צדפות בשרניות (בעלות של 2.8 יורו ליחידה), קוקי סאן ז'אק (6 יחידות ב-10 יורו), צ'יפס בטעם חזיר, קונוס חמון איבריקו, חמוצים מעניינים, דוכן בוראטה, שם דואגים למגוון שילובים על גבי פרוסות לחם קטנות, ולא מעט יין. יש גם דוכנים מתוקים, אבל אני התעלמתי מהם באלגנטיות.

Mercado San Miguel - עצירה תיירותית לכל זללן מצוי

בוראטה במגוון שילובים

גן עדן לצדפות

אחרי מנוחה לרגליים, יצאנו לערב טאפאסים. כיוון שלכל בית טאפאס בעיר התמחות שונה, המטרה היתה, כמו המקומיים, לאכול דבר אחד בכל מקום, לצד אלכוהול ולהמשיך הלאה. התחלנו ב-Casa Revuelta, שכבר קיים יותר מ-100 שנה. ההתמחות כאן היא דג קוד בטמפורה. אומנם מדובר במקום מלא באופי, ואכן לא מעט מקומיים מגיעים רק לאכול את הדג לצד כוס אלכוהול סביב הבר (כמו ברוב מדריד, גם כאן כמעט ואף אחד לא יושב), הקוד בטמפורה שאכלנו בתחילת היום היה מוצלח הרבה יותר בעינינו.

Casa Revuelta - כבר 100 שנה מכינים כאן קוד בטמפורה

משם עברנו ל- Meson del Champinom (הבית של השמפניון), בו ההתמחות ברורה: פטריות שמפניון, הממולאות בקוביית חזיר ומעט רוטב שמן זית ועשבי תיבול, המוגשות רותחות. אלו מגיעות לצד לחם פריך שכיף לנגב איתו כל טיפה של הרוטב הניגר מהפטריות. המקום כולו בנוי כמערה, עם שולחנות וכסאות קטנטנים, ותחושה של חזרה לשנות ה-80, לא מעט בזכות נגן האורגן שמידי פעם מבזיק בשירי קלאסיקה. הרגלים כאבו מכל העמידה בכל מקום במהלך היום, והאלכוהול החל להראות אותותיו, אז הוספנו לנו גם צלחת של פלפלי פדרונס מטוגנים ונשארנו ישובות.

בית השמפניון - ביקרנו פעמיים בהיכל שנות ה-80

משם בת זוגתי לטיול דרשה לטעום משהו מתוק, ועל כן התקדמנו לעבר Chocolate San Gines, המכין צ'ורוס במדריד מאז 1894. ופתוח 24/7. אישית לא הבנתי את הקטע, וגם בת זוגתי לטיול שמאוד אוהבת מתוק לא הראתה התלהבות יתרה. השוקולד המוגש עם הצ'ורוס, לא מתוק דיו, וכל הסיפור די חסר טעם בעיני. קצת תחושה של קהל שבוי במקום, ומקום שדי קפא על שמריו (או במקרה זה על קמחו).

פשוט לא הבנתי את זה -צ'ורוס ושוקולד

אחרי כל האוכל שעוכל ביום הראשון, התעוררנו רעבות וצעדנו לאיזור צעיר יותר של העיר, לאכול בקפה השיקי Federal Cafe. המקום מלא בסטודנטים ואנשים שעובדים ממחשבים ניידים, מוקפים בצבעי פסטל ואוכלים ביצי חופש. מקום נעים, להתחיל איתו את היום.

Federal Cafe - פאסטל שיקי

את רוב היום השני בילינו בשופינג (בכל זאת אם האוכל כל כך זול כאן, אתם יכולים להבין שהמצב זהה בחנויות העיר), עד שהגענו למצב שהבטן הביעה התנגדות נחרצת להמשיך. התכנון היה ללכת לבר יין ואוכל שנתקלנו בו בדרך לברקפסט. אבל הוא התברר כשומם, בעוד שהמקום לידו היה הומה ושמח. הבחירה לא היתה קשה, וכך הגענו למקום עם המנה שנבחרה אצלנו כטעימה בטיול: Pez Tortilla. טורטיה אצל הספרדים היא מעין פריטטה עבה, מלאה בתפוחי אדמה. התפריט כאן בנוי מטורטיות במילויים שונים וממגוון קרוקטים. ניסינו טורטיות בעוד מקומות במהלך הביקור, אך לא היה ספק כי כאן היה לנו הכי טעים. משהו בדרך שהם מכינים את המנה, משאירים את מרכז הטורטייה נימוחה, וכיף לנגב במרכזה את חתיכות הבגט הקארנצ'י המוגש לצידה. מה גם שהמילויים מעולים: אני הלכתי על הברי והחמון.

כל כך נהננו שרצינו לאכול כאן שוב לפני עזיבתנו, אבל בביקורנו השני חווינו אכזבה, כי התברר שהאוכל מוגש כאן עד ארבע ואז שוב משבע בערב.

ללא ספק הוכתרה כמנה הטעימה בטיול - Pez Tortilla

לארוחת ערב נבחרה המסעדה היחידה לה הזמנתי מקום מראש: Sala de Despiece. אי אפשר להזמין באמת מקום במסעדה עצמה, אלא רק בחדר פרטי שם יש תפריט סגור מראש, אבל העדפתי להזמין למקרה שלא יהיה מקום במסעדה עצמה (הבנתי שעמוס כאן מאוד). הגענו ב-20:00 בערב (מוקדם עוד לספרדים) ולמזלנו היו עוד מקומות פנויים לאורך הבר החוצה את החלל. במקום כולו סטייל של קצבייה מוארת, החל מהבר הלבן שהוא למעשה "קרש חיתוך", קופסאות קלקר המשמשות כחיפוי קיר ותקרה, סכינים ענקיים תלויים על הקיר, מקררי בשר גדולים ועוד.

מהחוויות הקולינריות המיוחדות - Sala de Sespiece

התפריט "מפורק" ומציג את המרכיב הראשי בכל מנה, מקורו, דרך הכנתו, מרכיבים נלווים במנה, כמות ומחיר. מה עוד שכל מנה כאן מוגשת עם טוויסט, ודורשת התעסקות כלשהי. לדוגמה מנה של קרפצ'יו עגל, מוגשת שבצד אחד סלסלת עגבניות, בצד שני מחית פטריות כמהין, והמלצר מציג איך צריך למרוח את המחיות על הבשר, לגלגל אותו לאכול. מנה נוספת היתה של "רולקס" (כיוון שמזכירה שעון), חתיכת פנצ'טה, שבמרכזה מונח כבד אווז, פיסות פטריית כמהין ומעל חלמון ביצה, והמלצר מקרמל את הפנצ'טה בעזרת ברנר ליד הסועד. עוד מנה מצוינת היתה האבוקדו "הטהור". מדובר בזן ייחודי של אבוקדו שאין לו גרעין והוא מוגש מקולף, עם אבקת פלפלים ורטבים מעניינים. בשארית הזמן שהיתה לנו במדריד נכנסתי לכל חנות ירקות שראיתי במטרה למצוא כאלה אבוקדו ולהביא איתי, אך לצערי הם לא היו בנמצא.

אבוקדו "טהור" - הייתי רוצה כזה במחוזותינו

למחרת בבוקר, הקרייבינג למתוק של שותפתי לטיול עדיין עמד בעינו (במיוחד אחרי אכזבת הצ'ורוס והעובדה שבערב לפני גרמתי לה לקנח עם גבינה), ועל כן ארוחת בוקר התקיימה במקדש המתוקים La Lallorquina שהוקם כבר ב-1894 בכיכר מאיור ההומה. המקום (גדול המימדים) היה מלא כמעט עד אפס מקום, והתברגנו אט אט לעמוד ליד הבר העמוס. הקפה היה מצוין, היא לקחה משהו מתוק עם מרנג. אני הזמנתי סנוויץ' חמון שהוגש במעין לחמניית בריוש והיה טעים מאוד.

גם במקדש מתוק אני נשארת עם טעמים מלוחים - ארוחת בוקר ב- La Lallorquina

במחקר הקולינרי המקדים שביצעתי, הופתעתי לגלות כי במדריד שוק הדגים השני בגודלו בעולם. כך שמדובר בגן עדן לכל מה שניתן לאכול מהים. ובימי שבת בין השעות 13:00-16:00 בשוק de la Cebada, כל מוכרי הדגים מבשלים את מרכולתם ומגישים לצד יין או בירות. מדובר בשוק הרבה פחות תיירותי, כך שבשעות אלה ביום שבת תמצאו שם לא מעט מקומיים שנהנים מכל שנתפס ברשת, ולא מעט אלכוהול. אפשר לבוא לכאן ללא קשר לשעות אלו ולהינות מהשוק. כמובן שבסופ"ש לא מעט ממוכרי השוק סוגרים את עמדותיהם. אז אם אתם באים לא לאכול דגים ממליצה לבקר בימים ב'-ו'.

הרבה פחות תיירותי - Mercado de la Cebada

דייגים מבשלים בין אחד לארבע כל שבת

בערב הלכנו למסעדה שעליה קיבלנו המלצות ממספר מקורות, שלא הפסיקו להלל ולשבח: Juana la Luca. קיימת כאן אפשרות לשבת, אבל אין ספק לאלו העומדים סביב הבר, יש הרבה יותר אווירה (גם בשלב זה אחרי שלושה ימים בהם לא הפסקנו ללכת ולעמוד בכל מקום, כבר לא היתה לי כל תחושה בכפות הרגליים). התמקמנו בפינת "נדלן" איכותית על הבר, והזמנו לאיטנו ממנות הטפאס השונות שהוצגו לאורך הבר, ולא מעט יין ספרדי. לאחר מכן, מהתפריט הזמנו נתח כבד אווז, שהיה מושלם וסרטן עם שריון רך בלחמניה מאודה, שגם הוא מומלץ מאוד. טיפ חשוב לביקורכם, הוא הזמנה של מנה אחת בכל פעם, רק אחרי סיומה הזמינו מנה נוספת.

לעמוד לשתות ולאכול זה הספורד הלאומי במדריד - מוצלה ב Juana la Luca

ביומנו האחרון בעיר, אחרי השלמה קצרה של רכישות (ברובן של אוכל), ביצענו השלמות שונות של בתי אוכל. דברים שעוד לא ניסינו, ומקומות שכבר היינו בהם ולא יכלנו לדמיין את עצמנו לא אוכלות שוב לפני החזרה ארצה. מהמקומות שהיו ברשימה המקדימה וממש רציתי לנסות היה: La Casa del Abuelo (הבית של סבא), כאן מתמחים בשרימפסים. ליתר דיוק, שרימפסים קטנים המוגשים בשמן לוהט, ומבעבע עם ריחות שום חזקים. שהבעבוע דועך, זוללים את השרימפס וטובלים את הלחם הקראנצ'י בשמן המלא בטעמי שום עזים. מנה נחמדה, אבל בעיני מכל המקומות בהם אכלנו, זה לא הצדיק את המוניטין.

הבית של השרימפס - בבית של סבא

לסיכומו של עניין אני מאוהבת. מאוהבת במדריד. עיר מושלמת בעיניי: אנשים נחמדים, אוכל מצוין וזול, אלכוהול טעים וזול, שופינג מוצלח וזול (כבר אמרתי שזול כאן?!). בקיצור מי שמחפש שותפה זללנית לנסיעה באביב הקרוב, אני פנויה. אם היה כאן כל כך כיף שקר נראה לי שמתחמם האושר יכול להיות גדול עוד יותר.

אז לחיי החופש הבא.

!Salud - שותה לחיי הטיול הבא שלי

Casa Labra - Calle Tetuán, 12, 28013 Madrid, Spain.

Museo del Jamon - Calle Mayor, 7 Madrid, Spain.

Mercado San Miguel - Plaza de San Miguel, 3, 28005 Madrid, Spain.

Casa Revuelta - Calle Latoneros, 3, 28005 Madrid, Spain

Meson del Champinom - C/ Cava de San Miguel, 17, 28005 Madrid, Spain

Chocolate San Gines - Pasadizo de San Gines, 5, 28013 Madrid, Spain

Federal Cafe - Plaza de las Comendadoras, 9, 28015 Madrid, Spain

Pez Tortilla - Calle del Pez, 36, 28004 Madrid, Spain

Sala de Despiece - Calle de Ponzano, 11, 28010 Madrid, Spain

La Lallorquina - Calle Mayor, 2, 28013 Madrid, Spain

Mercado de la Cebada - Plaza de la Cebada, s/n, 28005 Madrid, Spain

Juana la Luca - Plaza Puerta de Moros, 4, 28005 Madrid, Spain

La Casa del Abuelo - Calle de la Victoria, 12, 28012 Madrid, Spain

//רוית שם-טוב

#כוכביתבעולם

Featured Posts