השלם עולה על סך חלקיו - קופי בר

לפני 21 שנים, בין מוסכי רחוב המסגר בתל-אביב נפתח הקופי בר. ב-21 שנים שחלפו, פני הרחוב השתנו, וכך גם פניה של תל-אביב, בה ענף המסעדנות פרח וצמח. למרות (ואולי בגלל) השינויים ו”הילדים” החדשים בשכונה, הקופי בר המשיך לבלוט כסמן ימני בעולם המסעדנות במקומי בכלל ובתחום השירות בפרט. בעוד שבעבר הייתי מגיעה לזלול כאן לא מעט, בשנים האחרונות המקום ירד מהרדאר שלי. אותות מחודשים התקבלו בסוף 2014, כאשר המקום נסגר לשם שיפוץ המטבח וקוסמטיקה קלה בקדמת המסעדה. לאחר הפתיחה, בוצע מעבר לתפריט יומי משתנה עם זיקה למטבח האיטלקי.

Attachment-1 (5).jpeg

קופי בר - מוסד תל אביב ותיק

הביקורות בעניין השינוי היו חלוקות, והעלו את סקרנותי. על כן לאחר היעדרות ארוכה, חזרתי לאחרונה לקופי בר, ומאז הספקתי עבר לבקר בשנית. המקום היה כפי שזכרתי אותו, הומה באנשים, לוחות גיר גדולי ממדים תלויים על הקירות, מספרים על תפריט היום, והשירות היה ונותר מהטובים בעיר. הזיקה של התפריט איטלקית, אבל התפאורה נותרה של ביסטרו צרפתי.

Attachment-1 (7).jpeg

קלמרי וכרוב – התחלה מצוינת

התחלנו עם קלמרי צרוב על הפלנצ'ה. הקלמרי מוגש לצד כרוב שרוף (כך בתפריט), עלי רוקט, תפוחי אדמה ברוטב של איולי ליים (52 ₪). אין ספק כי זאת היתה המנה המוצלחת בערב. מעבר לחומרי הגלם המצוינים והכנתם המדויקת, מדובר במנה היחידה שהפליגה מחוץ למחוזות הקלאסי והבטוח (בצורה מענינת גם המנה היחידה שהוגשה על צלחת בצבע שונה מלבן), ואני מקווה כי ישכילו לבצע זאת עם מנות נוספות. הקלמרי עצמו היה עשוי לכדי שלמות, וכל טעמי המנה השתלבו יחדיו, הרבה בזכות הרוטב הלימוני המוצלח. עברנו לניוקי עם שרימפס (52 ₪), שהוגש עם ארטישוק ירושלמי, עגבניות קלויות, תרד ולימון כבוש. עוד מנה עם טעמים חמצמצים שהיתה נפלאה. השרימפס היו בשרניים והניוקי נימוחים והיוו ספוג לכל טעמי המרכיבים האחרים במנה.

Attachment-1 (8).jpeg

ניוקי שרימפס – ספגו את כל טעמי המנה

ניסינו את הפולנטה מתירס טרי ופטריות (42 ₪). מנה חביבה. בעיניי מעט מתקתקה מידי. אני בטוחה כי אם היא היתה יוצאת כתוספת, לדוגמה לצד מנת בשר עסיסית, היא היתה זוכה להצלחה גדולה יותר. לא מדובר בפולנטה שיכולה להוות מנה בפני עצמה (כמו בצ'יקטי או זאת של מחניודה).

המשכנו עם לינגווני קרבונרה (52 ₪), אחת מהקלאסיקות האיטלקיות המועדפות עליי (מה יכול להיות רע בשילוב שמנת, פרמז'ן, בייקון ופסטה?!). בעוד שהפסטה עצמה היתה טובה, היתה לי בעיה עם הרוטב. לא כי לא הוא לא היה טעים, פשוט היתה כמות ניכרת של פלפל שחור, וזה גרם לכך שלפסטה היה יותר טעם של "קצ'יו דה פפה" (פסטה עם פלפל שחור וגבינה) ולא של קרבונרה. וזה היה מצער. כמו בשאר הערב השירות של הברמנית היה קשוב מאוד והיא ראתה כי אני לא מרוצה מהמנה, ודאגה להוריד אותה מהחשבון.

Attachment-1 (9).jpeg

פולנטה – לא על הפולנטה לבדה

Attachment-1 (4).jpeg

לינגווני קרבונרה – טעם של קלאסיקה איטלקית אחרת

בסך הכל מאוד נהנו על הבר של הקופי בר. האווירה והשירות היו משובחים בהתאמה למרכיבי המנות. הרגשתי שאני צריכה לחזור כדי לטעום עוד , וכך עשיתי כשבוע לאחר מכן לעסקית צהרים (לחם, מנה ראשונה במחיר של המנה העיקרית הנבחרת והנחות על קוקטיילים ויין היום). פרט למנת האנטיפסטי, שנראתה עצובה ומסכנה בצלחת (וגם תיבול הכרובית לא היה לגמרי מובן לי), זאת היתה ארוחה מוצלחת.

Attachment-1 (2).jpeg

אנטיפסטי – הצד החלש בעסקית הצהרים

מנת הויטלו טונאטו, פרוסות עגל דקות, לצד צלפים ורוטב מיונזי שמכיל טונה, היתה טעימה מאוד וייצגה בכבוד את המטבח האיטלקי. שותפתי לארוחה בחרה לעיקרית מהקלאסיקות הוותיקות של המוסד: המבורגר ביין (76 ₪), 300 גרם של בשר משובח - עדיין טעים כמו שזכרנו. אני נשארתי בצד האיטלקי והתענגתי על פפרדל ראגו טלה (72 ₪). הבשר היה נימוח והפסטה נפלאה.

Attachment-1 (1).jpeg

ויטלו טונאטו – ייצוג ראוי למטבח האיטלקי

Attachment-1.jpeg

פררדל ראדו טלה – מצוין

הקופי בר משכיל לשלב בין שירות ברמה גבוה, וחומרי גלם משובחים, במחירים סבירים למדי. גם אם לא כל מנה זכתה לכוכב זהב, מדובר כאן במקרה ברור כי השלם שווה יותר מסך חלקיו. שתי הארוחות האחרונות במוסד הוותיק, היו מהנות במיוחד, ואני מצפה לביקורי הבא.

קופי בר, יד חרוצים 13, ת"א. 03-6889696

//רוית שם-טוב

#כוכביתמבקרת

Featured Posts