רעבה בפריז - חלק א'

טלפון מהבלונדינית לפני כשלושה חודשים: "יש כרטיסים בגולדן רינג להופעה של ביונסה וג'יי -זי בפריז, מה את אומרת על נסיעה קצרה?". תשובתי בצורה לא מפתיעה: “בואי ניסע לאכול”. כיוון שעברו כמה שנים טובות מאז ביקורי האחרון בפריז, מתחילה במחקר מאסיבי על מקומות שאסור לי לפספס בעיר האורות. בשלב ראשון, רוכשת מדריך Lonely Plant כדי להתוודע מחדש לעיר. עוברת למחקר אינטרנטי מקיף, קצת בלוגים מקומיים, קצת Trip Advisor והכי חשוב, הצלבת כל המידע.

עיר האורות דורשת מחקר מקדים

כחודש לפני הנסיעה, הרשימה הנחשקת מוכנה ואני מתחילה להתקשר למסעדות כדי להזמין מקומות. אין מענה - כולם בווקאנס האוגוסטי השנתי. בראשון בספטמבר, כשבועיים לפני הנסיעה, מתחילה שוב את הטלפונים. בכל המקומות בהם חשקתי הצלחתי להזמין מקום, בכולם פרט לאחד, שם הטלפון מצלצל ומצלצל ולמרות מענה קולי שמכריז על שעות קבלת הזמנות, אין מענה. "גישה צרפתית", אני ממלמלת לעצמי, לאחר כל ניסיון. תמונות הבולנג'רי ברחבי הרשת הרגיעו אותי בחזרה.יום הטיסה הגיע, ואחרי נשנוש קל בטרקלין דן (אחד הטרקלינים עם ההיצע והאוכל הגרוע ברחבי העולם), עלינו למטוס. כיוון שמדובר בטיסת בוקר, מוגשת ארוחת בוקר.מי שקורא אותי בעקביות, יודע כי יש לי פטיש לאוכל מטוסים, ונהניתי מהחביתה שהוגשה במגש הפלסטיק (היתה התלבטות קשה בינה לבין הבלינצ'ס). ראינו איזה סרט וחצי, השתכרנו מעט, ונחתנו.

אוכל מטוסים – פטיש מוזר שלי

אחרי לא מעט מדרגות בשתי תחנות מטרו, נמצא מלון הבוטיק שהוזמן ברובע העשירי. התארגנות זריזה ואנחנו רשמית בפריז. התיישבנו בבית קפה מקסים ופינתי (יש להם משהו עם בית קפה ופינות), הזמנו קראף יין אדום, ומגש גבינות ונקניקים. משהו שיחזיק אותנו עד ארוחת הערב. כל ביס וביס היה מושלם. לא אומר שצריך להגיע לכאן במיוחד (למרות שריבת הבצל שהוגשה כאן – חלומית). אבל לפתיחת הטיול, זה היה בדיוק מה שהיינו צריכות.

מגש גבינות ונקניקים בקפה פייר – משהו קטן שיחזיק אותנו עד ארוחת הערב

המשכנו לטייל לכיוון ארוחת הערב שלנו. אותה מסעדה שבעקשנות לא ענתה לטלפון - Frenchie. למזלנו Frenchie השתלטו על הרחוב, ומול המסעדה, פתחו גם בר יין שאליו לא דרושות הזמנות. בעקבות המלצתו של מכר שזולל שם לא מעט, החלטנו לאכול בבר ולא במסעדה. הוא סיפק לנו טיפ חשוב להעבירו הלאה: אומנם המקום נפתח בשבע, אבל להגיע לפחות חצי שעה לפני. היינו הזוג השלישי בתור ועד שעת פתיחת הדלתות התור השתרע עד סוף הרחוב (כנראה שלא רק אני לא הצלחתי להזמין מקום למסעדה). מרגע פתיחת הדלתות, הבר התמלא בשש דקות. למזלנו התמקמנו עם נוף ישיר למטבח.

התור לבר היין של Frenchie – שווה להקדים

מקומנו סיפק מבט ישיר לנעשה במטבח

המלצרים קצת מזרזים אותך בהתחלה, ואחרי שכמעט מתנו מצמא בהמתנה בחוץ, זה היה מעט מעצבן. לאחר שתי כוסות שמפניה רוזה, נרגענו והמנות התחילו אט אט להגיע לשולחננו. המנה הראשונה, היתה מעט מאכזבת: קישוא ממולא במגוון ירקות. הטריות אומנם מורגשת בכל ביס וביס, אבל לא מדובר במשהו יוצא מגדר הרגיל. בשילוב עם היחס ההתחלתי, חשבתי לעצמי, האם העמידה בתור היתה לשווא?!. אבל אז הגיע רביולי תפוחי-אדמה בביסק סרטנים. מנה מושלמת, לא רצינו שתסתיים. דאגנו גם לספוג כל טיפה מהביסק בלחם הכפרי, המצוין שהוגש לנו.

רביולי תפוחי אדמה וביסק סרטנים – לא לפספס אף טיפה

המשכנו עם עוד מנה מדהימה של פרוסות בטן חזיר (Vantre’che). מנה עדינה בטעמיה בזכות פריסה דקה מאוד. כשאתה מניח אותה על פרוסת לחם, השומן יכול להוות תחליף לחמאה. גם מנת הברווז היתה עסיסית ומלאת טעמים.מאופציות הדגים בחרנו במוריג (John Dory), שלצערנו היה קר והוחזר למטבח. באותו רגע השף, ניפץ כל תפיסה מוקדמת שהיתה לי על הצרפתים, הוא יצא מהמטבח (למרות העומס) והתנצל. הוצאו לנו שני קינוחים על חשבון הבית וגם כשנפרדנו לשלום, דאג להתנצל שוב. כל מה שאכלנו, עם כמה כוסות של יין, יצא 110 יורו לשני אנשים. לא נורא בכלל, בהתחשב בתמורה ובאווירה במקום. מומלץ ביותר לכל המבקרים.

Vantre’che – עדין וטעים

בבוקר הראשון בפריז, אחרי ששום מקום לא פיתה אותנו מספיק כדי להתמקם בו לארוחת בוקר, אחרי הצלחת הערב שקדם, החלטנו לחזור לרחוב של פרנצ'י ולנסות את Frenchie to go. אפשר לומר שזה "בית הקפה" של המותג. כאן אפשר לאכול ארוחות בוקר או צהריים קלילות. התחלנו עם סקונס בייקון שהיה אלוהי!!! רק בשבילו צריך להגיע לכאן. מישהו חייב להרים את הכפפה ולהכין כזה בת"א. אחריו גם אכלנו אגז בנדיקט עם דג מעושן. סה"כ עם שתי כוסות קפה - 31 יורו.

סקונס בייקון – אלוהי

אגס בנדיקט – Frenchie style

משם המשכנו לטייל ברחובות פריז הציוריים. קצת שופינג ומעט נשנושים מידי פעם בחנויות שתפסו את עינינו. באחד מסניפיו של Eric Kayser, נבחרו מקרון מצוין ואקלייר שוקולד שהצליחו למלא את קיבתנו. בעקבות הנשנושים, הרעב הרים את ראשו רק בסביבות 14:45, מה שאומר שכל מסעדה שבה רצינו לאכול כבר לא הסכימה להאכיל אותנו והודיעה לנו שצהריים מגישים רק עד השעה שתיים וחצי.המומות, רעבות, ומעט מיואשות המשכנו לשוטט בעיר בחיפוש אחר ארוחת הצהרים הנחשקת...

סוכרים מושקעים אצל Eric Kayser

Le Café Pierre - 2 boulevard Magenta, Paris Frenchie Bar A Vins – 6 Rue du Nil, Paris Frenchie To Go – 9 Rue du Nil, Paris Eric Kayser – Artisan Boulanger - 16 Rue des Petits Carreaux, Paris // רוית שם טוב

#כוכביתבעולם

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square