טבעונות זה לא תירוץ

אחרי כל הבשר שנאכל שבוע שעבר, ובניסיון לבצע איזון קוסמי, הוחלט לבקר ב"זכאים" לארוחה טבעונית כהלכתה. אני, כידוע, קרניבורית לא קטנה וכל נושא הצמחונות, ובטח ובטח טבעונות קשה לי לעיכול (תרתי משמע). לא קיים סיכוי גבוה שאי פעם אוכל לבצע את הוויתורים הדרושים לאורח חיים שכזה (החיים קשים גם ככה, למה להכביד עוד?!). השילוב של 'בור ללא תחתית' וחוסר עמוד שדרה, לא עומדים בקנה אחד עם דחיית סיפוקים/ ויתורים שקשורים לרצונות וצרכים. מה שכן לא חשבתי שכל הוויתורים על בשר, גבינות, דגים, ביצים, מצריכות ויתור על טעם.

זכאים - אצלי נמצאו אשמים.jpg

זכאים - אצלי נמצאו אשמים

כבר מהכניסה למקום ברור כי רוחו של אייל שני נמצאת בכל פינה (בכל זאת האח למשפחת הזכאים שהקימו את המקום, העביר תקופה במטבחו של שני באברקסס צפון והרושם שנותר ניכר). עגבניות מאכלסות כל מדף פנוי בשידה הממוקמת בכניסה, ירקות טריים ממלאים כל איזור אפשרי על הבר, והתפריט מתפלסף כהלכתו. הבעיה היא כי נראה שהיו כל כך עסוקים כאן להעתיק את פעולתו של אייל שני, שמישהו שכח לדאוג למה שחשוב באמת – הטעם.

ירקות על הבר - חוש העיצוב של אייל שני בכל פינה.jpg

ירקות על הבר - חוש העיצוב של אייל שני בכל פינה

התחלנו עם "צלחת שמחה" שמכילה פלפל חריף קצוץ דק, מטבוחה, פלפל צ'ילי ירוק בשלמותו, סחוג של רוקט, אורוגולה ונענע, (מי אמר "צלחת חריפים" של אייל שני ולא קיבל ?!). הופתענו שצלחת כזאת, עם לא מעט חריף, אינה מוגשת עם לחם (שבלעדיו לא תוכלו לשרוד כמעט אף ביס) ודרשה הזמנה נפרדת של זה האחרון.

צלחת שמחה - חבל שמועתקת.jpg

צלחת שמחה (?)

המשכנו עם ברוקולי שרוף בתנור, שלצדו הוגש רסק ירוק ממגוון עשבים ירוקים טחונים. הרסק אגב לא הוזכר בתפריט, ובהגשת המנה, המלצר לא הטריח את עצמו להסביר במה מדובר. חבל שדווקא על אחת היציאות המעניינות והטעימות בארוחה אף אחד לא שם דגש. גדולתה של מנה זאת בפשטותה, והיא ללא ספק היתה הטובה מבין כל הצלחות שעברו על שולחננו במהלך הערב.

ברוקולי - הפרח של הערב.jpg

ברוקולי - הפרח של הערב

"מעורב ירושלמי" נבחר למנה הבאה. כיוון שמדובר במסעדה טבעונית לא תמצאו כאן חלקים פנימיים ונתחי בשר, אלא אוסף של פטריות צלויות בבצל ירוק על פירה ארטישוק ירושלמי. השם המתעתע אינו ברור לי. הרי אם מקום חורט על דגלו טבעונות, למה לתזכר מאכלים שאין ביכולתכם לבצע (ואין באפשרות הסועד לטעום), לכו עם הטבעונות עד הסוף וקראו לילד בשמו. היינו מזמינים את המנה גם אם שמה היה "תבשיל פטריות". המנה נראתה מבטיחה והנעימה את עינינו שהמתנו להתנדפות האדים שעלו ממנה. אך כגודל הצפייה כן גודל האכזבה. המנה היתה אנמית ונדמה היה כי כל טעמיה התאדו גם כן.

מעורב ירושלמי - חבל שלא קוראים לילד בשמו.jpg

מעורב ירושלמי - חבל שלא קוראים לילד בשמו

מנה נוספת שניסינו היתה חציל בלאדי קלוי, בעגבניות שרופות, פלפל חריף, שום וטחינה. בתפריט המנה נקראת "חציל ממש טעים". חבל שניסוח תפריטים לחוד ומציאות לחוד. עוד מנה אנמית וחסרת טעם, כאשר במטבח אפילו לא טרחו להוריד את החלק הירוק של גבעול העגבנייה והיינו צריכים להיתקל בו כבר שהביס היה בפה. בעקבות ייאושנו מרבית החציל נשאר בצלחת. התפלאתי כאשר המלצר בא לפנות ולא ניסה לברר מה היתה הבעיה שבגללה יותר מחצי מנה נשארה מאחור.

אני, כמי שלא יודעת לסתום, דאגתי לציין את חוסר שביעות רצוננו מהמנה. המלצר התמלא פליאה וציין כי בטח מדובר בחציל בעייתי ואף הוסיף "זאת הבעיה שלנו בהיותנו טבעונים, אנחנו מסתמכים אך ורק על טעם הירקות ועל כן לפעמים יש נפילות". זה נראה לך הגיוני להאשים את החציל? על תבלינים שמעו במטבח הטבעוני?

חציל בלאדי - הוא האשם.jpg

חציל בלאדי - הוא האשם

למרות שאי אפשר לומר כי שבענו, החלטנו לקנח את הארוחה. המליצו לנו בחום על פודינג שקדים קצוצים עם ריבת שזיפים. הזמנו. וחבל. הגיעה לשולחננו עיסה חומה ולא ברורה. אוכל צריך להיות מגרה, ללא קשר אם הוא מדמם או צומח. מה שהוגש כאן, לא ייתכן שאי פעם גירה מישהו. טעימה על קצה המזלג (הוא היה פחות חכם וניסה כפית שלמה), גרמה לעיוות בפרצוף וקריאה למלצרית. הסברנו כי המנה לא עולה בקנה אחד עם המלצתם, על כן נוותר על קינוח וביקשנו את החשבון.

קינוח - רק החמיר אצלנו את המצב.jpg

קינוח - רק החמיר אצלנו את המצב

התפלאתי מאוד לראות כי החשבון כלל גם את החציל (בכל זאת, הוא אשם ולא הזכאים) וגם את הקינוח. בזמן הגשת אמצעי התשלום הערנו על כך למלצרית. היא הסבירה ש"אין מה לעשות, אפשר רק להחליף למשהו אחר", כלומר אם נפלתם במנה בזכאים, זה לא ממש מעניין אף אחד. לאחר שהמלצרית ראתה את ההלם בפרצופנו מתגובתה, לכשהיא שבה עם כרטיס האשראי היא היתה מאוד מרוצה מעצמה ובישרה לנו כי "הצליחו לזכות אתכם".

חשבון - לא מוצדק עבור התמורה.jpg

למען הסר ספק, לא היתה בארוחה זאת שום הצלחה מבחינתנו. אם הייתי צריכה לאכול אוכל חסר טעם מסוג זה לשארית חיי, הייתי מפסיקה לאכול. לא נראה לי שטבעונים מסתפקים באוכל חסר טעם, כי אז לא היו טבעונים (הם היו מתאבדים או הבחירה היותר קשה מבחינתם - חוזרים לזלול בשר/גבינות וכל השאר).

אני בטוחה שיש שיחשבו שהגעתי לכאן עם דעה קדומה (דעה של קרניבורים). זה לא היה המצב, הגעתי עם כל כוונה לפרגן. פשוט לא מצאתי על מה. לשם הביקור אף גויס הצמחוני החדש שהסכים עם כל מסקנותיי. אין בפוסט זה יציאה נגד אוכל טבעוני, אלא יציאה נגד אוכל חסר טעם. טבעונות זה לא תירוץ.

זכאים, סמטת בית השואבה 20 (פינת אלנבי), תל-אביב. 03-6135060

// כוכבית רוית

// רוית שם טוב

#כוכביתמבקרת

Featured Posts