קלולס בבייג'ינג

התלבטתי לאן לטוס לחופשה קצרה לפני שאני חוזרת למעגל העבודה. לונדון או ברצלונה (ביקרתי בשנים האחרונות), או ניו-יורק (כבר לא הייתי שנים, אבל עלות הכרטיס היתה בשמיים). אז ידיד טוב שנסע לעסקים בסין אמר לי: "יוצא שאני סופ"ש ארוך בבייג'ינג ואז יש לך מלון בחינם, אולי תבואי?!". מצאתי כרטיס זול, קיבלתי ויזה והייתי מוכנה להגיע ולאכול את כל הדברים המדהימים שראיתי את אהרוני וגידי זוללים ב"מסע המופלא" והזלתי ריר.

אחרי יותר מ-24 שעות ללא שינה, במטוס 767 (מחורבן) של אל על, שמעיזים לפרסם את שדרוג האוכל שלהם על ידי השף שגב משה – לארוחת הערב (שחיכתי לה כי כן - אני אוהבת אוכל של מטוסים) הגיע סנביץ' עוף (מה שלא נחשב לארוחת ערב), עם קינוח של מוס שוקולד חלבי (שהיה לא רע). לארוחת בוקר הגיעה חביתה חביבה, אך המשימה להשגת לחמניה נוספת לארוחה עלתה בתוהו.

את סיורי בבייג'ינג ברחובות שסבבו את המלון התחלתי עייפה (מאוד) ורעבה (בשלב זה מעט). החום לא היה גרוע מידי. ניסיתי להיראות כאילו אני יודעת לאן אני הולכת, בעוד שזה ממש לא היה המקרה. בכל פינה שאליה הגעתי הזכרתי לעצמי איפה נמצא המלון שאוכל למצוא את דרכי חזרה ונהנתי מסיור הסרק: דוכני אוכל מוזרים, דוכני פירות, אבטיחים בתא מטען של מכוניות, אנשים עם מניפות, משקה יוגורט בכלי חרס, מסעדות ומגוון חנויות הקיפו אותי.

הרעב הפציע גם כן וחיפשתי מקום שיראה לי אותנטי ונקי בצורה סבירה. הבעיה היתה טמונה בהבנה כי הם לא מדברים אנגלית ואני חוץ מלהגיד שלום ותודה – ממש לא מדברת סינית.

ראיתי כמה מקומות שממש רציתי לנסות ואפילו נכנסתי לשניים מהם, אבל זה פשוט לא עבד, לא הצלחתי להבין מה יש להם להציע, וכל מה שרציתי באמת היה דים סאם (המסע המופלא של אהרוני וגידי שיגע אותי). הרעב והתסכול געו ואז שותפי למסע (שהיה בדרכו מעיר אחרת בסין) יידע אותי כי ארוחת הבופה במלון די מוצלחת. החלטתי ללכת על זה, בדימיוני ראיתי ערמות דים סאם שמחכות רק לי – הן לא היו בנמצא. מגוון האוכל היה רב, רק שהיה מעט מאוד סיני, מעט איטלקי (הקנלוני היה טעים) ומרבית ארוחת הערב שלי היתה מורכבת מפלטת הגבינות המצוינת.

עקב הרצון לשמור על הוצאה סבירה במכשיר הנייד, עשיתי החלטה ביושבי בלאונג' בנתב"ג להפסיק את הרומינג בBB שלי (זאת בעקבות ההודעות המאיימות שקיבלתי מסלקום לפני כחודש ששהיתי ביוון: "אתה מבצע גלישה בחו"ל והעליות גבוהות מאוד") – באותו רגע זאת נראתה החלטה נבונה, עכשיו כבר לא. מתברר שלהבהובי הלד במכשיר יש קשר פסיכולוגי עמוק אצלי (ובטוחה שגם אצל חלקיכם) לתחושת נחיצות חברתית. ושישבתי לבד לארוחת הערב, הגעגוע להיבהוב היה רב.

בזמן שאכלתי להנאתי את הקינוחים הנבחרים: גלידה (מתברר שהם מטורפים על גלידה בסין), אננס ודמפלינג סומסום גבינה (הדמפינג היחיד שנראה באיזור ארוחת הערב שלי– לא מה שדימיינתי), הבטתי בכל היושבים סביבי: הסיני (יתכן שהוא היה יפני, קוריאני, פיליפני וכד' – אין לי שמץ איך מבדילים), זולל גלידה, בזמן שמהמטבח הוציאו לו אומלט כלשהו (מי אני שאקטג זאת כמוזר, אחרי שכבר מצאתי את עצמי לא פעם אוכלת לדוגמה Minute Steak בווין בר אחרי שכבר זללתי קינוח), המשפחה האיטלקית שלא הפסיקה לדבר (ובקול רם), וכל היושבים האחרים שהיו לבד – כמוני – הרגשתי כמו בסרט של וודי אלן – קוסמופוליטן ללא סיום ברור. בשלב זה לגמרי – קלולס בבייג'ינג.

אבל אחרי שינה של שעה, הצטרפותו של ידידי ושתיית מוחיטו מנגו (מעולה!!!) בבר Redroom במלון Hyatt – מצב הרוח השתפר פלאים. בארוחת הבוקר במלון נמצאו ערמות הדים סם שלא היו ערב קודם. ואני החלטתי בסין התנהגי כסינית ולצד דגני הבוקר, נאכל גם דים סאם.

מכאן והלאה נושא האוכל רק השתפר מידי ארוחה, בין אם דוכן אוכל מקומי באמצע שוק אוכל (שהציג גם מגוון זוחלים על שיפודים), ארוחת סושי מצוינת במסעדה היפנית Hatsune, ארוחת ערב המסעדה קוריאנית Sorabol שהכל מבושל לפי הזמנה על פלטה רותחת על שולחנך.

IMG_3955.JPG

שוקי האוכל בבייג'ינג - חוויה

IMG01190-20110722-2145.jpg

ארוחת סושי מצויינת במסעדה היפנית Hatsune

המשכתי להתענג על פקין דאק מעולה (!!!) במסעדת Da Dong Roast Duck עצומת המימדים. עצם הזמנה של ברווז שלם, ופריסתו ליד שולחנך – היא חוויה חובה בסין (שלה חיכיתי מרגע הנחיתה).

IMG_3798.JPG

פריסת הפקין דק - אסור לפספס

IMG_3800.JPG

להתחיל לגלגל

אני שמחה גם לספר שיום לפני סוף ביקורי, במלך סיור באיזור האומנות 798 , ראיתי מסעדת נודלס מקומית שנראתה מעולה, נכנסתי פנימה ולמרות שהם לא דיברו אנגלית, לא היו תמונות בתפריט והכל היה בסינית, הצלחתי להזמין את ארוחת הצהריים שרציתי. הכל שאלה של אימון :-) . הארוחה היתה מעולה (ועלתה רק 10 שקלים). נראה כי הקלולסיות התפוגגה.

IMG_3931.JPG

כבר לא כזאת קלולס

ביום האחרון היתה השתוקקות לאוכל מערבי ועל כן לאחר מסאג' מעולה בארבע ידיים, הגענו למסעדת הטאפאס Modo – שהומלצה בחום (ובצדק) על ידי טיים אאוט בייג'ין.

IMG_3979.JPG

MODO - קצת מערביות

השבוע המדהים בסין, והמפגש עם האוכל המצויין שלהם, על כל גווניו, גרמו לי להבין כמה חסר בארץ אוכל אוריינטלי טוב באמת. טוב שגם לא דורש משכנתא. פעם למיטב זכרוני היתה כאן איזו מסעדת טטאקי ברחוב הירקון (כמדומני היתה כשרה) – הגיע זמן שמישהו ירים כאן את הכפפה ויכין לנו אוכל סיני/יפני/קוריאני טרי, טעים ולא יקר. אני בטוחה שהלקוחות יעמדו בתור. ואין ספק שאני אגיע לעיתים קרובות.

#כוכביתבעולם

Featured Posts